בית הכנסת המרכזי וגם אחד המבנים היפים של ברלין שנבנה באמצע מאה ה-19. פרויקט הבנייה הראשון תוכנן על ידי אדוארד קנובלוך, אך בשל מחלתו הושלמה הבנייה על ידי פרידריך אוגוסט סטילר. הפתיחה הגדולה של בית הכנסת התקיימה בשנת 1866 בנוכחותו של אוטו פון ביסמרק, שהיה אז נשיא פרוסיה. סגנון הבנייה מזכיר את סגנון הבנייה הספרדי-מורי. בחזית מתנוסס הכיתוב: " פתחו שערים ויבא גוי-צדיק שמר אמנים" (ישעיהו כ"ו, ב). כיפת בית הכנסת המוזהבת, בגובה של 51 מטרים, ומשני צדדיה שתי כיפות קטנות יותר המזכירות מסגדים מוסלמיים . בליל הבדולח (9 בנובמבר 1938) הצית המון נאצי את בית הכנסת. לויטנט אוטו בלגרט, קצין גרמני דרש מהמון הנאצי להתפזר. הוא הכריז שבית הכנסת הוא אתר היסטורי ויש לשמור עליו וכך עשה. כך ניצל בית הכנסת מחורבן. נזק נגרם אך עדיין ניתן היה להתפלל בבית הכנסת. למאוחר יותר משטר הנצאי החרים את המבנה והפך אותו למחסן עבור הוורמאכט. הקהילה היהודית של ברלין פתחה חדר תפילה בבנין שכן, אך גם הוא לא שרד הרבה זמן בספטמבר 1942 נסגר בפקודת הנאצים. מבנה בית הכנסת נפגע קשה מהפצצות של גרמניה ע"י הבריטים , רק לאחר איחוד מזרח ומערב ברלין, שוקם מבנה וכיפתו, אך אולם התפילה המקורי לא שוקם.