איטליה ידועה כערש התרבות המודרנית ואלפי וילות, מוזיאונים ויצירות אמנות בה מהווים סמל לאמנות הגבוה של הרנסנס. וילה ד’אסטה היא דוגמא ליופי הנעלה של האדריכלות ברנסנס. הווילה ידועה גם בשמה השני "ארמון טיבולי". הייחוד של הווילה הוא העיצוב ואדריכלות הנוף הייחודיים שלה. הייחוד של הנוף הוא השילוב בין מערכות מדרגות שונות, מזרקות וגינון יצירתי במיוחד.
מאפיינים אלו ביחד מהווים דוגמה ניצחת לשיא של האדריכלות האיטלקית ועיצוב הנוף כפי שהיו נהוגים בתקופת הרנסנס. ההיסטוריה של המנזר עשירה מאוד. בעבר הוא היה מקום מושבו של מסדר נזירים בנדיקטני. לאחר התקופה שבה שימש הארמון כמנזר הוא עבר לידיו של הקרדינל איפוליטו השני ד’אסטה שחי בין השנים 1509 ל- 1572.
הקדרינל היה בנם של אלפונוס ד’אסטה הראשון של לוקרציה בורג’ה. בשנת 1550 מונה הקרדינל איפיליטו השני למושל של טיבולי על ידי האפיפיור יוליוס השלישי. בתקופה זו החל הקרדינל בהפיכת מבנה המנזר למבנה מפואר בעל אופי מלכותי.
על ביצוע עבודות השדרוג והשיפוץ של הגנים והמזרקות בארמון היה אחראי האדריכל, האמן והארכיאולוג הנפוליטני פירו ליגוריו (שחי בין השנים 1510-1583). את תכניות המתאר של הגן והמזרקות תכנן האדריכל אלברטו גלבני.
הארמון עצמו נמצא בעירייה טיבולי. העיירה טיבולי שוכנת על המדרונות התלולים של רכס הרי האפנינים צפונית לרומא ולמרגלות שפץ הנהר האניינה. העיירה בעלת נוף ציורי והיא מוקפת בחורשות עצים ומעיינות. בעירייה ניתן לראות מבנים אדריכלים מדהימים כולל שרידים של מבנים היסטוריים. שרידי וילה אדריאנה הם דוגמה למבנה היסטורי מרשים ויפה מאוד.
וילה אדריאנה נבנתה בין השנים 134-118 לספירה והיא נועדה לשמש במקום מגורים לקיסר רומא אדריאנוס. שטח הווילה הוא הוא 700 דונם והיא הייתה אחת מהווילות המפוארות ביותר בעולם העתיק. הווילה כללה שלושים מבנים שכללו: ארמונות, מרחצאות, תיאטרון, מקדשים לאלים, ספריות ובנייני מגורים לפמליה של הקיסר שכללה את השומרים והעבדים שלו.
