בזיליקת סנטה מריה מג’ורה , היא הכנסייה הראשונה והגדולה ביותר שקרויה על שם מריה הבתולה, אחת מארבע הבזיליקות הפטריארכליות ומייצגת את פטריארכיית אנטיוכיה. הבזיליקה עצמה נמצאת על גבעת אסקווילינו שמחוץ לגבולות קריית הוותיקן, אך מתוקף ההסכמים הלטרניים מ-1929 היא הוכרה כשטח אקס-טריטוריאלי של הוותיקן. מתוקף מעמדה זה, האבטחה בתוכה נעשית על ידי חיילי המשמר השווייצרי ולא על ידי המשטרה האיטלקית. הרצפת הכניסה עשויה שיש אדום וירוק, והקפלות שבכנסייה עוצבו על ידי האמנים מיכלאנג’לו, פונטנה ופונציו. מיקום הכנסייה לא נבחר סתם, וכמו כנסיות רבות ברומא הוא קשור במלאך הנגלה בחלום, הפעם לאפיפיור ליבריוס. ליבריוס חלם בלילה שמלאך בדמות מדונה באה ואמרה לו כי עליו לבנות עבורה כנסייה במקום בו יימצא למחרת שלג. וכמו גדעון ונס הצמר שלא יבש, כך גם ליבריוס גילה נקודה אחת ברומא בה ירד שלג (באמצע הקיץ) ובה הורה לבנות את הכנסייה. אירוע מוזר זה מונצח בפסיפסים הנמצאים בכנסייה מאחורי האספיס (הגומחה המרכזית) ועל ידי פיזור פרחים לבנים על מזבח הכנסייה בכל 5 באוגסט.